|
Ariel Center
for Policy Research
|
 |
מרכז אריאל
למחקרי מדיניות
|
|
|
|



 |
הקרב על עזה: עלייתן
של דילמות חדשות
רפי ישראלי
"מידתיות" מן
האסכולה הבריטית.
דרזדן, פברואר 1945. קרוב ל-50.000 איש נהרגו בהפצצת העיר בידי הבריטים.
כיוון שהגברים היו בחזית, והעיר הייתה ללא הגנה אווירית, רובם המוחלט של
ההרוגים היו נשים ילדים וזקנים. הייתה זו פעולת נקם טהורה, שכן בשלב זה של
המלחמה הייתה גרמניה מובסת סופית. מפקד המבצע, ארתור האריס, "הרי המפציץ",
זכה בעיטור כבוד של המלכה, הועלה לדרגת מרשל אווירייה
ופסלו ניצב לתפארת בכניסה למוזיאון חיל האוויר
הבריטי בלונדון. במבצע נטלו חלק 5.000 חיילים ולא נרשם מקרה אחד של סירוב
פקודה.
◄
למאמר
|
 |
|
|
מלים רעילות –
דמוניזציה של יהודים בעולם המוסלמי
פרופ' רוברט ויסטריך
בהופעתו האחרונה בפני עצרת
האו"ם חזר נשיא אירן, כהרגלו, על העלילה האנטישמית הידועה לשמצה בדבר קיומם
של הפרוטוקולים של זקני ציון. הוא הוסיף לכך כי "הציונים הם פושעים
וכובשים, שהקימו מדינה תוך רציחת תושביה האמיתיים של הארץ". האנטישמיות
באיראן ובחברות הערביות היא גילוי העוינות בעל העוצמה והמאיים ביותר כלפי
היהודים הקיים בעולם כיום. היא הפכה מוטמעת היטב בתוך הגוף הפוליטי של
האסלאם בעשורים האחרונים (בעיקר מאז שנת 2000 ).
ספרות השנאה כלפי היהודים מופיעה דרך קבע ובכמויות
גדולות בזרם המרכזי של העיתונות וכתבי העת הערביים, והתעמולה האנטישמית
המופצת בערוצי הטלוויזיה במזרח התיכון הגיעה לממדים מדהימים. השיח האנטישמי
רווח בנאומים של נציגי ממשלות רשמיים, פורח בדרשות דתיות, בשידורי רדיו,
באתרי אינטרנט אסלאמיים, ויש לו נוכחות מאסיבית בקריקטורות המוצגות ברחבי
העולם הערבי. ביטויים ויזואליים שכאלה מעוותים תמיד את דמות היהודים
והופכים אותם ללא אנושיים, על ידי כך שהם מוצגים תמיד כמלוכלכים, בעלי אף
נשרי, חמדניים, נקמניים, תחמנים ואכזריים. בעיתונים, בכתבי העת ובספרים
הערביים כיום רווחים סטריאוטיפים ויזואליים ומילוליים עוינים ביותר, שתרמו,
ללא ספק, להרעלת דעת הקהל ברחבי המזרח התיכון באופן מסוכן ומדאיג.
הקוורטט
אל-גומוריה
(מצרים) 2 ביוני, 2007
הדבר נכון במיוחד כאשר הוא מגיע להצגה גרוטסקית של
היהודים הישראלים והאמריקאים, להם מיוחסות באופן כמעט אוניברסאלי תכונות
אופי מכוערות של הולכת שולל, תאוות בצע, ברוטאליות וחוסר אנושיות. בעשורים
האחרונים הפך לשגרה הנוהג להציג את הישראלים כהתגלמות של רשע זדוני –
כתוקפניים, תופסי שלטון שלא כדין, כובשים סדיסטיים, מושחתים, כופרים,
רוצחים
וברבריים.
המדינה היהודית אינה רק ישות "קולוניאליסטית", פן נוסף של גזענות מערבית או
(אף גרוע מכך) תאומה
סיאמית של הנאציזם – פשעיה עולים בהרבה על כל מעשי הזוועה שייצר הרייך
השלישי .
◄
למאמר המלא
|
מחקרים
|
Evian: The
Most Fateful Conference Of All Times In Jewish History (Part II)
Ervin Birnbaum

"לא זו בלבד שהעולם לא ינזוף בנו על השמדת היהודים,
להיפך, הוא ימחא לנו כף". הערה זו של גבלס באחת משיחותיו עם היטלר נאמרה
זמן קצר לאחר ויעדת אוויאן בה נתנו אומות העולם אור ירוק לשואת יהודי
אירופה. היה זה שלוש שנים לאחר חוקי נירנברג משנת 1935, לאחר פתיחת מחנות
ריכוז, לאחר אין ספור פוגרומים ברחבי הרייך, אולם לפני ליל הבדולח שבא זמן
קצר לאחר הוועידה ובגיבויה.
יצוין שבשלב זה עלתה האנטישמיות
הבריטית/אמריקנית/אוסטרלית/צרפתית על זו הנאצית. היטלר היה מוכן לחסוך מן
היהודים את תאי הגזים של אושוויץ על ידי גירושם מגרמניה. אומות העולם - לא.
הבריטים סגרו את שערי ארץ ישראל, האמריקנים צמצמו את מכסות
ההגירה והפכו את קבלת האשרה הנכספת לגיהינום
בירוקראטי והיתר סרבו לקבל פליטים יהודים מחשש ל"פרץ של גל אנטישמיות"
בארצם.
◄למאמר
המלא
|
|


|
 |
הערבים בישראל - מניכור לחיסול: בואה של
אנתפאדת אל-נכבה
(חלק ב')
דוד בוקעי
תסמונת אלימות וטרור – דו"ח "ועדת אור"
באוקטובר 2000 , פתחו ערביי יש"ע במלחמת טרור חסרת
תקדים, אליהם הצטרפו, כעבור שבוע, ערביי ישראל
בפתיחת חזית שנייה. אלפי מתפרעים חסמו באלימות קשה את הצירים המרכזיים של
צפון הארץ (אדם נהרג מפגיעת אבן בג'סא אל-זרקא); הפעילו פוגרומים ואלימות
חמורה בישובים; צרו על יישובים יהודיים, עד כדי סכנת חיים; ניתקו את כל
צפון הארץ במשך ימים; והיו בתהליך מתקדם של מרד מאורגן נגד מדינת ישראל.
בדיון בכנסת קבע שר המשפטים, פרידמן, כי האירועים
היו כאנתפאדה החורגת מהפרות סדר.
אלה היו פרעות אלימות, קבע חה"כ אהרונוביץ.
ועדת אור לחקר אירועי ההתפרעות הערבית באוקטובר
2000 נולדה בחטא וסופה בפשע כלפי העם היהודי. היא
מהווה שלשלת נוספת לכשלי ברק האומללים: חטא שפרדסטאון, בה הבטיח ברק
לחאפט' אל-אסד את כל רמת הגולן, אם יוותר על צפון הכנרת – וכמובן נתקל
בסרוב מוחלט (והצעת הנסיגה נרשמה גם בוושינגטון);
◄למאמר
המלא
|
|
 |
President Obama’s
Middle East Advisers: An Existential Danger to Israel
Jay Shapiro
Abstract
The purpose of this document is to
provide concise information about the perceptions of the
persons, both within the Obama administration and think-tank
scholars, who will use their influence to aid President Obama to
formulate and implement the Middle East Policy of the United
States, specifically concerning the Israel-Arab dispute. In
particular, it will be shown that most of them have an erroneous
grasp of the real nature of the conflict, and many of them
already have a history of failure in attempting to resolve the
issues. The advice that they provide to the Obama Administration
should be seen in the light of these misconceptions and their
history of failed efforts that were predicated upon a misreading
of reality. This is not a research paper in the full meaning of
the word, but rather an overview that will enable the reader to
acquire a sense of the quality of the advice that is already
being given to the Administration.
The period in which the United
States has been pro-active in this dispute – since the early
1990s through three Administrations – has been marked by the
resurrection of an almost defunct terrorist organization (PLO)
and the creation of an Iranian-sponsored terrorist entity
(Hamas) in the Gaza area on Israel’s border. This situation,
which threatens not only Israel but the entire West, is due to
the fact that attempts to resolve the conflict have been
hampered by misconceptions of the real nature of the problem,
and considerations of domestic and international politics that
have little to do with the actual issues. These advisers, some
in the administration and many others, scholars resident in
various influential think tanks, on the whole, are recommending
more intensive American involvement in a controversy that has
shown itself to be intractable.
►View
Article
|
|

|
|
|