|
שטחים תמורת שלום
"לאחר
סיפוח חבל הסודטים הגרמני למולדת
לא יהיו לי עוד תביעות טריטוריאליות."
אדולף היטלר
(בוועידת
מינכן, 30.9.1938)
הסיסמא
"שטחים תמורת שלום" היא ביטוי מרוכז המאיר באור יקרות את טירוף המערכות
המתחולל בישראל ויורד לשורשי עצם קיומה של מדינת היהודים. מבחינתה של מדינה
מאוימת המוקפת אויבים שטח הוא מרכיב בסיסי, חשוב יותר מכל רציונל אסטרטגי
אחר ואינו נופל מאמצעי הלחימה עצמם. אלמלא העומק האסטרטגי של ברית המועצות
במלחמת העולם השנייה היה מבצע ברברוסה מיוני 1941 מסתיים בניצחון גרמני
מוחץ. אולם המשל ההיסטורי הטוב ביותר בנושא העומק האסטרטגי - זאת בשל
דמיונו למצב בארץ ישראל, הוא המקרה של צ'כוסולובקיה. האיום הגרמני הבוטה על
צ'כוסלובקיה ב-1938 לא הרשים את הצ'כים, זאת לא בלבד בשל העובדה שצבאם היה
גדול, מאומן ומצויד היטיב, אלא שעיקר ההגנה היה טמון בהרי הסודטים שהפרידו
את הגבול הצפוני והמערבי לגרמניה. בהערכת מצב שקיבל היטלר מן המטכ"ל שלו
נאמר במפורש שאין לוורמאכט סיכוי לנצח את הצ'כים בשל ביצורי הרי הסודטים
שנחשבו בעת ההיא לקו הביצורים הטוב ביותר בעולם.
היטלר עקף
את המכשול האסטרטגי בתרגיל מדיני מבריק כאשר כינס את ועידת מינכן, בה נטלו
חלק שתי בעלי בריתה של פראג, צרפת ובריטניה. הראשונה חתומה על ברית צבאית
עם צ'כוסלובקיה, השנייה בעקיפים, בזכות בריתה עם צרפת. הטענה הגרמנית הייתה
שהצ'כים מתעמרים במיעוט הגרמני היושב בחבל הסודטים, כי חבל זה הוא נחלה
היסטורית של גרמניה, וכיוון שכך דרש היטלר לספח את החבל לארצו. הוועידה
התכנסה חצי שנה לאחר האנשלוס - סיפוח אוסטריה - (מרץ 1938), ובאי הוועידה
נוכחו בעוצמת האיום הגרמני. סיסמת הוועידה המוצהרת הייתה: "שטחים תמורת
שלום. השטח היה חבל הסודטים והשלום היה "שלום בימינו" של היטלר, בו ניפנף
צ'מברלין המאושר בפני העיתונאים בשובו מן הוועידה.
הסודטים נמסרו לגרמניה, צ'כוסלובקיה החשופה התמוטטה
(בין היתר בגלל בגידתה של צרפת ובריטניה, שתי בנות ברית שתמכו בדרישה
הגרמנית) ובמרץ 1939 צעדו הגרמנים ברחובות פראג ,ללא צורך בירייה אחת,
וצ'כוסלובקיה נמחקה מן המפה. סיסמתו של היטלר בוועידת מינכן הייתה: "לאחר
סיפוח חבל הסודטים הגרמני למולדת לא יהיו לי עוד תביעות טריטוריאליות."
זוהי בדיוק תמצית הסיסמה "שטחים תמורת שלום" מאסכולת השמאל הישראלי הממלא
במקרה הישראלי את תפקידם של של צ'מברלין ודלדייה. בהשוואה לציבור הצ'כי
עצמו עומד השמאל בישראל בעמדה הפוכה. כלל לא ניתן היה לעלות על הדעת
שבצ'כוסלובקיה היה נמצא חבר בוגדים הדוגל בסיסמת "שטחים תמורת שלום". וכאן
טמון ההבדל הבסיסי בין מדינת היהודים על סף האלף השלישי לבין צ'כוסלובקיה
ב-1938. בנושא זה ניתן לחלק את השמאל הישראלי לשניים. הראשון הוא הכסיל
התמים המקווה שריצוי הברבריות הערבית יביא שלום בעקבותיו, זהו "האידיוט
המועיל" כפי שלנין נהג לכנות את סוכני הקומוניזם במערב שעשו מלאכתם מתוך
דבקות ברעיון הקומוניסטי ולאו דווקא מבצע כסף.
הסוג
השני הוא הרדיקל היהודי העושה את מלאכתו מתוך מניע אנטישמי מובהק כאשר
חורבנה של מדינת היהודים היא סיסמתו הגלויה למחצה. מבחינתו ישראל היא שלוחה
של האימפריאליזם הקולוניאליסטי מזה והפשיזם הנאצי מזה, ועל כן אין לה זכות
קיום. בנושא טרגי זה, אני מפנה אותך אל מדור הפתולוגיה היהודית באתרנו.
הנה כי כן לא יהיה מופרז לטעון שבהיגד של היטלר
בנוסח "שטחים תמורת שלום" טמון האסון של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי
אירופה.
עם זאת, מצבה האובייקטיבי של ישראל היום גרוע לאין
שיעור מזה של צ'כוסלובקיה בעת ההיא, וזאת בשני תחומים מכריעים הניצבים
מאחורי הרציונל הקיומי של מדינת היהודים:
האסטרטגי
והקיומי.
הצבא
הצ'כי מנה 1.5 מיליון חייל (כולל מילואים), קטן אך מעט מן הצבא הגרמני,
ציודו עלה על זה של גרמניה, ועיקר העיקרים ניתן היה להציב אותו בחזית אחת
בלבד. זאת, בעוד שאילו כיבדה צרפת את ההסכם הצבאי עם פראג, ובריטניה עם
צרפת, היה על הוורמאכט לפרוש את כוחותיו בשלוש חזיתות לפחות.
המקרה
הישראלי קשה לאין שיעור. בכל מקרה של מלחמה כוללת יהיה על ישראל להילחם
בשלוש חזיתות לפחות בעוד שאויביה, הנהנים כבר בשלב מיתרון של 1:5 במאזן
הכוחות, יוכלו לרכז את צבאותיהם בחזית אחת בלבד.
העומק
האסטרטגי שהעניקו ביצורי הסודטים היה 100 קילומטר עד פראג ומרחק כפול מזה
מפראג ועד הגבול הדרומי. המרחק ממרגלות הרי השומרון לגוש דן הוא קילומטרים
ספורים, קרי למעשה טווח אפס. העומק בין גוש דן לגבולה המערבי הם גלי הים
למרגלות מלון שרטון.
פראג,
בירת צ'כוסלובקיה הייתה אמנם העיר הצ'כית הגדולה ביותר, אולם ברחבי הארץ
היו ריכוזים עירוניים נוספים ובהם ישבה רובה של האוכלוסייה וכן רוב אמצעי
הייצור.
|
גוש דן
מאכלס למעלה מחמישים אחוז מכלל היהודים בארץ ישראל המערבית ויותר מ-60
אחוזי מאמצעי הייצור של המדינה. פגיעה קטלנית בגוש דן הוא בכל מקרה סופה
הנחרץ של מדינת היהודים.
אולם שני
המרכיבים שצוינו לעיל, עם כל חשיבותם מתבטלים מול האיום הקיומי. צ'כוסלבקיה
בכלל ופראג בפרט, היו מאות בשנים חלק אורגני ומובנה מן התרבות הגרמנית, היה
זה רודולף השני שקבע בפראג את בירת האימפריה האוסטרית בראשית המאה ה-17.
ודי לציין בהקשר זה רק שמות אחדים בלבד מן הפנתיאון רב הסגולה והכמות של
אישים הקשורים בעיר, מהם מי שנולדו וחיו בה ומהם מי שישבו ויצרו בה: כך
יוהנס קפלר, טיכו בראהה, מוצרט, אלפונס מוחה, רילקה, קפקא...
למרבה
האירוניה ניצבה פראג, דוקא בימי חייו של היטלר עצמו, קרי: בעשורים הראשונים
של המאה העשרים בחזית הזרמים התרבותיים של המרחב הדובר גרמנית.
הנה כי כן לא הייתה לנאצים כל כוונה להחריב את
הארץ. הצ'כים בתקופת המלחמה לא חדלו לשתות בירה פיזלן. התיאטרון, הקולנוע,
המוזיאונים, המסעדות ומעודני הלילה לא חדלו לרגע את פעילותם, וחלומו הרטוב
של חייל הוורמכט
בחזית המזרח הייה חופשה בפראג בחיקה של עלמה
צ'כית שיופיין נודע למרחקים.
במלחמה
עצמה צ'כוסלבקיה לא נפגעה כלל ואף לא בניין אחד בפראג קרס תחתיו. הנאצים
בצעו פעולת עונשין אחת בלבד כאשר, לאחר ההתנקשות בריינהרד היידריך, החריבו
את הכפר לידיצה ורצחו בו את רוב הגברים.
למרבה
האירוניה ההיסטורית, ההפצצה האחת והיחידה על צ'כוסלבקיה בוצעה על ידי בנות
הברית, ככל הנראה בטעות.
למותר
לציין את ההבדל התהומי בין שני המקרים ההיסטוריים. ישראל היא "פגיון בלב
האומה הערבית" כפי שציין זאת סאדאת (בריאיון לשבועון הגרמני דר שפיגל...).
דמוניזציה של האדם היהודי ודה-לגיטימציה של ישראל, זאת במסגרת השאיפה
הערבית-מוסלמית להשמדתם, מובנית עמוקות ב"אתוס הסהר הפורה". ביטוי לכך היא
אנטישמיות גסה ופרימיטיבית אותה נטלו שכנינו היישר מן השטירמר.
ומכאן אל "שלום עכשיו".
שלום עכשיו
יעל תמיר, שרת החינוך מכריזה על "שלום עכשיו"
(ראה הכרזה מאחור) בימינו.
הסיסמא "שלום עכשיו" היא תרגום עברי
לסיסמתו של צ'מברלין:
Peace in
our time.
עם זאת,
וכדי למנוע תקרית דיפלומטית עם ממשלת בריטניה, יודגש כי אין ולא הייתה כל
כוונה לפגוע בשמו הטוב של הרוה"מ הבריטי. אין כל מקום להשוואה בין נוויל
צ'מברלין לבין גב' יעל תמיר או חבריה לממשלת ישראל. ראש ממשלת בריטניה,
לאחר שעמד על טעותו הקטלנית, הכה על חטא, והוא זה שהכריז ב-3 בספטמבר 1939
מלחמה על גרמניה, הודה בכשלונו, התפטר לטובתו של צ'רצ'יל ומת שבור לב ורוח
זמן קצר לאחר מכן.
צ'מברלין בשובו מועידת מינכן מכריז
גברת תמיר ומרעיה, לעומתו, לאחר שבחרו לתנועתם שם
שהוא כינוי וסמל למעשה איוולת מדינית חסרת תקדים והאסון הגדול ביותר
בתולדות האנושות, ממשיכה לשקוע במדמנת התבוסתנות. זאת, למרות שכל הנחות
היסוד וכל מלה שיצאה מפי "הוגיה" של חבורה זו הושלכו מזה כבר לפח האשפה של
ההיסטוריה.
א.ס.
|
