מדינה פלשתינית תקום על חורבותיה של ישראל.

י. רבין, פנקס שירות

מספר ההסכמים שנחתמו במזרח התיכון זהה בדיוק למספר ההסכמים שהופרו.

שמעון פרס

יומן מדיני

עניינו של היומן המדיני באתר זה אינו עיסוק פרטני בתהפוכות הפוליטיקה הישראלית ובהתנהלותו של רוה"מ מושחת או שר כושל זה או אחר. ההיבט שיוצג במדור זה הוא ניסיון של התמודדות ברמה אסטרטגית עם הבעיות בפניהן אנו ניצבים. בעיות, שהן במקרה של מדינת היהודים קיומיות ועלולות לחרוץ את גורל הניסיון הציוני.

מפת הפנטגון:

גבולות מינימום הדרושים להישרדותה של מדינת ישראל

עם קבלת החלטת 242 ובה הסעיף "גבולות ביטחון", ביקש הנשיא ג'ונסון מראש המטות המאוחדים של צבא ארה"ב, הגנרל ווילר, להכין לו מפה של אותם הגבולות. הדרישה הוגדרה כ"מינימום שטח המבטיח את הישרדותה של מדינת ישראל מבחינה צבאית בלבד." המפה שנמסרה לנשיא באוקטובר 1967, כוללת 7,000 קמ"ר בסיני, להגנת אילת והכניסה לים סוף, את חבלי יהודה ושומרון (אך לא את בקעת ירדן) ואת רמת הגולן בשטח הגדול ב-20% מזה המצוי בידי ישראל היום. 

הנחת היסוד המנחה את מערכת האתר היא כי בכל עתיד הנראה לעין, אין כל סיכוי לחתימה על הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב, שלא יהיו אלא הונאה גלויה מצידו של האויב הערבי. זאת ברוח ה"הֻדְנָה" המעוגנת בעקרונות האסלאם, לפיה כל הפסקת נשק איננה כי אם מהלך טקטי לצבירת כוח ונשק לקראת ההתקפה הבאה. כיוון שכך, ומאחר שעל כפות המאזניים מונחת גורלה של המדינה עצמה וחשש כבד מחורבן הבית השלישי, יש לכונן "קיר ברזל" המורכב מהרתעה, הכרעת הטרור והתבצרות בגבולות בני הגנה.

בעת ובעונה אחת – לנוכח הסכנה המוסלמית ברמה כלל עולמית – יש להבהיר לבעלי ברית פוטנציאליים כי ישראל היא המשלט הקדמי של הציוויליזציה המערבית ואם זו תיפול חלילה, יבוא תורו של המערב כולו. השקפה זו מקובלת על גופים וארגונים רבים במערב. למרבה הצער ישראל מזניחה ציבור רב היקף וסגולה זה, ותחת זאת קונה לה אויבים בקרב עוכרי ישראל המחוללים עתה את הגל העכור של האנטישמיות הגואה באירופה ומזכיר את שנות השלושים של המאה הקודמת.

2. השמאל החדש

התפוררותה של מפלגת העבודה והמעבר הגורף אל השמאל הרדיקלי מאסכולת מר"צ הם תהליך היסטורי טבעי המלווה את ישראל לפחות מאז עליית הליכוד לכס ראש הממשלה (לכס, אך לא לשלטון) ב-1977. העבודה, מפא"י ההיסטורית שבשמה נותר עדיין זכר ל'ארץ ישראל' החלה לאבד במהירות את צביונה הלאומי על חשבון גלישה אל זרועות השמאל הקיצוני. ואכן, אל החלל שנותר אחר אבדן הרציונל הקיומי של מפא"י חדרו במהרה החוגים הרדיקלים מאסכולת אלוני, שריד וביילין, ובשנת 1992 ראתה מדינת ישראל את מר"צ, המפלגה היהודית האנטי-ציונית הראשונה בתולדותיה אחרי מק"י, נבחרת לכנסת. לאחר שחברה אל ממשלתו של רבין בדמות מפלגה בת 12 מנדטים, עלה בידה "להמריצ" את ראש הממשלה ולהביא על ראשה של מדינת היהודים את פורענות אוסלו. אולם ההצלחה הפוליטית שנקנתה במחיר 1640 קורבנות ואלפי פצועים הייתה גם זו ששמטה את הקרקע מתחת לרגליהם, שכן לא היה להם עוד מה להציע ובכנסת ה-16 (2003) נותרו מהם חמישה בלבד. מהלומת החסד ירדה על ראשו של הרדיקליזם היהודי בדמותה של קדימה, כאשר ראשיה, יוצאי אסכולת ז'בוטינסקי, מתיישרים על פי מורשת מצפן ומק"י מאמש ושומטים את שטיח התבוסתנות  מתחת לרגלי השמאל הרדיקלי. החבורה האנטי ציונית הקמה מול עינינו על קברה של מפא"י הצליחה למוטט את האתוס הציוני של מדינת היהודים, ולאחר שנים של שטיפת מוח בתקשורת ההמונית שבידיה, ושיתוף פעולה הדוק עם הגרועים שבין האנטישמים ברחבי תבל בכלל ובאירופה בפרט, עלה בידה להביא לדמוניזציה של האדם היהודי ולדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. השאלה היא מה יהיה סדר היום של חבורה זו עתה, לאחר ששיבה אל "גבולות אושוויץ" וכינון מדינת טרור בחיקה של ישראל היו ממילא לנחלת רובו הגמור של הדרג המדיני.

השלבים הבאים נדונים כבר עתה בחוגי "מחנה השלום" ובתוך זמן קצר יעלו לסדר היום הציבורי בישראל:

א. מדינה לאזרחיה בארץ ישראל המערבית. זאת תוך כדי הוקעת "הקולוניאליזם היהודי" ומתוך כיבוד זכותו של "העם הפלשתיני" על "פלסטין" כולה מן הים עד הירדן.

ב. גירוש מתיישבי יו"ש, ירושלים והגולן.

ג. השוואת "זכות השיבה" לחוק השבות.

ד. מחיקת שרידי הלאומיות היהודית בשמו של פלורליזם ליברלי.

אל אלה ניתן להוסיף עוד כמה סיסמאות מאסכולת האוטופיזם המושחת של הרדיקליזם היהודי, ועל כך בגיליון הבא.      

3.  קלותה הבלתי נסבלת של הבגידה 

מאז ראש השנה מטיף אהוד אולמרט, בגלוי ובמוצהר, למסירת ירושלים ורמת הגולן לאויב הערבי. תופעת האולמרטיזם, השפל הנמוך ביותר אליו ירד הפוליטיקאי בישראל, היא תופעה חסרת תקדים בפני עצמה. אולם העובדה שראש ממשלה מפר בגלוי ובמוצהר את חוק הבגידה (94 ב') היא תופעה שטרם נראתה בישראל ועד היום הייתה נחלתו של המשת"פ המצוי מסוג חבר המרעים של גוש שלום ומוטציות דומות. אין בכל ההיסטוריה מקרה דומה לכך וראש ממשלה האחד והיחיד שהעז למסור את בירת ארצו לאויב לאחר שחתם על כניעה ללא תנאי היה המרשל פיליפ פטן. השוואה בינו לבין אולמרט (וסליחה מראש מן המצביא הצרפתי, גיבור ורדן) תיעשה בגיליון הבא.

העובדה שראש ממשלה מוכר את נשמתו לשטן בתקווה שהתקשורת תסייע בידו על דוכן הנאשמים, אין בה חדש. קודמו ורבו של אהוד הקדים את תלמידו בשלוש שנים כאשר זכה בחסדי מחנה השלום שהעלים את פשעי המאפייה מחוות השקמים בתמורה לטיהור האתני, שהיה אף הוא חסר תקדים בקורות העתים.

כך אהוד, כך אריק, אך מה על מוכר החמוצים בשוק מחנה יהודה, מה על נהג המונית מן המשל? האם גם הם איבדו את שרידי אינסטינקט ההישרדות. מדוע איש לא קם ותובע את עלבונה של הציונות בדרישה להעמיד לדין את אולמרט על הפרת חוק הבגידה?  אלה ועוד, יהיו נושאי היומן המדיני הבא. 

פרקי הגיליון הנוכחי של היומן המדיני: 

(למעבר למאמר הקש על הכותרת המתאימה)

1. נקודות ציון בכשל האסטרטגי של ישראל מאז הסכמי קמפ דיוויד ועד היום.

2. הצעת מסגרת לאסטרטגיה לאומית בנושא חבלי יו"ש וערביי ארץ ישראל.

3. "תוכנית הפסיפס" מאת ד"ר יובל אוחנה, המתייחסת לאחיזה הגיאוגרפית של ישראל בשטחי יהודה ושומרון. 

4.  Framework Proposal for a National Strategy Regarding Judea and Samaria and the Issue of Eretz Israel Arabs

האומנם פירוש הדבר גם

 Obama for Muslims?n