די בכל אחד מפרקי הספר על מנת לסלק מכיסאו כל פוליטיקאי ולחבשו בכלא, או לחילופין, לתבוע את שני העיתונאים על הוצאת דיבה. כך בכל מדינה מתוקנת, אולם לא כך בקרב עם סגולה. שתיקתו של שרון לנוכח מערכת האישומים שבספר היא הודאה בפשע. אולם לנוכח הדביקות הכלל לאומית בטיהור האתני הכול ממלאים פיהם מים, או, על פי הרוח המהלכת בין דפי מערכת הארץ, יומון השמאל הרדיקלי, חטאיו של שרון, אף על פי שחטא, וחבישתו בכלא של עומרי שרון, קמב"ץ משפחת המאפיה מחוות השקמים, היא הנותנת, הם כאין וכאפס לעומת היעד הלאומי של סילוק "מאֵירת ההתנחלות", אם לעשות שימוש באחת מפניני לשונו של יוסי שריד. הנה כיצד צועדות זו לצד זו השחיתות האישית והאידיאולוגית.עד כאן אריאל שרון. עם זאת, תליית האשמה כולה בשרון היא פתרון קל המחטיא את העיקר. העובדה ששמו ירד לדיראון עולם בקורות העם היהודי, לצד הגרועים שבין עוכרי ישראל, איננה מנקה את המערכת הפוליטית הנותנת את ידה למעשה הפשע. ואחת היא אם היא עושה זאת מטעמים של קטנות מוחין, אופורטוניזם, קרייריזם ושוחד גלוי המאפיינים את רובו של הדרג הפוליטי, ואחת היא אם "ליכוד" הוא זה או "קדימה". הנה כי כן, שרון הוא אך התסמין של המחלה, שהרי אם הצליח האיש לשרוד לאחר שתעתע בבוחריו, שיקר להם במצח נחושה וקרע לגזרים את מצע הליכוד, קרי: את תכלית קיומו, הרי שבוחריו ומפלגתו ראויים לאיש והוא ראוי להם. שרון איננו "דיקטאטור" כפי שהוצג בכמה משלטי חוצות, הוא מניפולאטור המיטיב לתמרן את הסובבים אותו במערכת הפוליטית ולהשיג את שלו בכלים "דמוקרטיים". אחרי ככלות הכול, ממשלתו של שרון, אשר נבחרה באורח דמוקרטי ובבחירות חופשיות, היא זו שקיבלה ברוב גמור החלטה לבצע את פשע הטיהור האתני. ההצעה הועלתה בכנסת וגם שם זכתה לרוב מוצק. בית המשפט העליון של מדינת היהודים דן בנושא שהובא לפניו, וברוב מוחץ של תשעה נגד אחד, קרי: ביחס גבוה לאין שיעור מזה שהתקבל בדרג הפוליטי, אישר את החלטת הממשלה והכנסת.

הטיהור האתני – העם היהודי אמר את דברו

כך "ההתנתקות", מלת קוד הנעדרת כל מטען, אמוציונאלי או אחר, מסך עשן להסתיר מאחוריו מעשה של טיהור אתני שהוא פשע, פשוטו כמשמעו. ההגדרה המילונאית של "טיהור אתני", כפי שנקבעה אחר פרשת גירוש האלבנים ביוגוסלביה בידי משטרו של סלובודן מילושביץ' אומרת: "גירוש קבוצה אתנית מאדמתה ומבתיה ומסירת השטח לקבוצה אתנית אחרת, הוא טיהור אתני". טיהור אתני מוגדר במשפט הבינלאומי כפשע נגד אנושות ועל כן מבצעיו הם פושעים. סעיף האישום המרכזי במשפטו של מילושביץ' המתנהל בבית הדין הבינלאומי בהאג, עניינו הטיהור האתני שביצע באלבנים, והתביעה דורשת לפסוק לו על כך עונש מוות.

עם זאת קיים הבדל מכריע בין פשעי מילושביץ' לבין פשעי ממשלת שרון. בעוד מילושביץ' גירש מבתיהם ומאדמתם את אויבי עמו, עימם היה לו חשבון דמים היסטורי ארוך ואכזר ומסר את השטח לבני עמו, שרון גירש את בני עמו ומסר את השטח לגרועים מבין אויביו, המצהירים גלויות שייעודם האחד והיחיד הוא להשמיד את מדינתו של אותו שרון. מכאן שכל השוואה בין מילושביץ' לשרון היא עלבון כבד לרודן הסרבי.

במשפט מוסגר יאמר לטוענים שההגדרה "מאדמתו" אינה תופסת, שכן הישובים שהוחרבו ישבו לכאורה על שטח כבוש, כי: א. ישראל לא כבשה שטחי מדינה אלא שחררה שטחים שנכבשו על ידי מצרים וירדן. ב. השטח "נכבש" במלחמת מגן מובהקת ועל כן אין זו רק זכותה של ישראל, אלא חובתה על פי המשפט הבינלאומי המעוגן בעיקרון הצדק, להחזיק בשטחים אלה ולספחם כפי שעשתה זאת בשטחי מולדת אותם שחררה במלחמת העצמאות ב- 1949 , וברמת הגולן וירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. העובדה שמדובר בפרט שולי נוסף, והוא כי אלו הם שטחי ארץ ישראל שההתיישבות בהם היא כל תכליתה של הלאומיות היהודית הקרויה ציונות, מוסיפה לפרשה כולה נופך של טירוף מערכות גמור, ועל כך בהמשך.