Ariel Center
for Policy Research

מרכז אריאל
למחקרי מדיניות

"סכסוך ערבי-ישראל"

לילדיי, לרגל שובכם ממסע בית הספר בגטאות ומחנות  השמדה בפולין, ראה אביכם הקשיש לנכון לצייד אתכם בכמה אמיתות יסוד שמן הדין כי יהיו נר לרגליכם בטרם יישטף מוחכם הבתולי בהררי הכזב שהצליח עם סגולה לברוא יש מאין. הדברים ילווו במילון מונחים קצר, בבחינת "עברי דבר עברית והבראת ", משפט נאה שטבע בשעתו מחדש שפתנו הדגול – אליעזר בן יהודה.

ובכן, הגדרת "סכסוך" בכל מילון מצוי היא: "ריב, דין ודברים, מחלוקת." הביטוי עצמו נקי מפניות, והוא יוצא מתוך הנחת יסוד מקדימה כי שני הצדדים לסכסוך אשמים או זכאים באותה המידה. זאת לפחות עד אשר הסכסוך יגיע לבוררות או לבית דין וזה יקבע מי משני הצדדים אשם.

אולם למונח "סכסוך" עלול להיות פן מרושע ובלתי מוסרי בעליל. הדוגמאות רבות, אך כיוון שבענייני יהודים עסקינן, המקרה הנאצי הוא הנותן. הגרמנים טענו כי היהודים הם תת-אדם המזהם את הרוח הגרמנית ועל כן יש להענישם. כיוון שהיהודים, או לפחות רובם, חלקו על הקביעה הגרמנית, יוצא מכאן שנתגלתה ביניהם "מחלוקת" שהפכה במהרה ל"סכסוך" גלוי.  כיוון שכך, נקטו הגרמנים בצעדי ענישה שהביאו להשמדת עם שעדויות ממנה ראית כאמור לאחרונה. אך האומנם היה זה סכסוך הנקי מפניות כל זמן שלא נתברר מי האשם בו?

הנה לך דוגמה של סכסוך יהודי-גרמני. כל מה שהאישה עם הילד בזרועותיה מבקשת הוא לחיות. כל מה שהקלגס הגרמני מבקש הוא לרצוח אותה.

 ובכן, היום נהוג להניח שהכינוי "סכסוך" להשמדת יהודי אירופה  איננו מדויק ומה שמכונה שואה הוא אשמת הגרמנים בלבד. זאת בגלוי, הגם האנטישמי המצוי - והעולם המוסלמי והערבי כולו כמקשה אחת - יאמר גם עתה כי אחת מן השניים: א. היהודים ברשעותם היו אלו שהביאו על ראשם את השואה. ב. השואה לא הייתה ולא נבראה והיא כולה כזב יהודי שנועד לסחוט את כיסי הגרמנים. אך דומה כי המסע לפולין לימד אותכם לפחות אמת אחת, והיא כי כל שביקשו היהודים ב"סכסוך" עם הגרמנים הוא לשרוד חיים. הגרמנים ראו בדרישה זו חוצפה יהודית אופיינית ומכאן בורות הירי ותאי הגז. 

הנה כי כן, תסכימו אתי בוודאי כי הביטוי "סכסוך יהודי-גרמני" צורם משהו את האוזן.

ומכאן אל הסכסוך הישראלי-ערבי.

ואכן, נאה דורש ונאה מקיים. שלוש שנים בלבד לאחר השואה קמו הערבים ופלשו לארץ ישראל במטרה מוצהרת וגלויה, להשמיד את האוד המוצל מאש השואה ולסיים את מלאכתו של הצורר. הם כשלו ב-48 וניסו שוב את כוחם ב-67, כשלו שוב, אך אף לא לרגע נטשו את כוונתם להביא על ישראל שואה נוספת והם מכריזים על כך השכם והערב, בין אם בשטיפת מוח בלתי פוסקת מגיל הגן ועד האקדמיה והתקשורת ההמונית, ובין אם במעשי טבח סדרתיים.

כאז כן עתה. כל מה שישראל מבקשת הוא לחיות. כל מה שהערבים מבקשים הוא למחוק את מדינת היהודים מן המפה. וזה כל עיקרו של "הסכסוך".

אל תאמר אפוא: "סכסוך ערבי ישראלי", אמור מעתה: "ג'יהאד".

הביטוי הבא בו נדון בילקוט הכזבים הישראלי יהיה: "שטחים תמורת שלום" וראו את המפה לעיל.

עקרון הסכסוך הערבי-יהודי בא לידי ביטוי נאה בסמל ארגון הפתח המציג גלויות את היעד העליון של העולם הערבי בכלל ושל ערביי ארץ ישראל, בפרט: חורבנה המוחלט של מדינת ישראל, כפי שהדבר כתוב בחוקת הארגון החתומה בידי אבו מאזן: "שחרור מלא של פלסטין תוך עקירה גמורה ומוחלטת של הקיום הציוני, הפוליטי, הכלכלי הצבאי והתרבותי."  

                                                                             א.ס.